"בקיץ הזה תלבשי לבן" (או שמנת, או קרם, או..)

מי מאיתנו לא חלמה על הרגע הזה: העיצוב והתפירה של השמלה החלומית. זאת שתסובב לכולם את הראש, זאת שתגרום לחתן שלך להתאהב בך באותה השנייה מחדש.
אצלי זה התחיל בפורים הראשון שאני זוכרת את עצמי, גיל 4-5, ההתלבטות היתה כלה או מלכת אסתר (אותה שמלה לאותה תחפושת). הוחלט להתחפש למלכת אסתר, והשמלה פשוט מושלמת- לבנה מסטן, תחרה כסופה תפורה עליה, חישוק ענקי מלמטה, מעליי לקה זוהרות, כתר זוהר במיוחד ואיפור שאפשר היה להשקיע יותר.
העמידה מול המראה מרגשת ביותר, ואת יודעת בתוך תוכך שלמרות שהתחפשת למלכת אסתר, את הכלה היפה ביותר בממלכה, וככה בדיוק את רוצה להיראות בעוד 20 שנה, בדיוק כמו מלכת אסתר של גיל 4-5, הכלה היפה ביותר.
והופ..עברו להן 20 השנים הבאות, הרגע המיוחל מגיע ואני בדרכי אל תופרת השמלה. חיוך מרוח מאוזן לאוזן, בטוחה בליבי שהעיצוב והחלום שאיתו אני מגיעה הוא המושלם ביותר והגשמת החלום יוצאת לדרך. אבל, החלום מסתבר מתנפץ מול עיניי במהירות הבזק…
הבד הנשפך עולה כמו הצלם, התחרה לא יכולה לבוא עם אותו הבד, ושומו שמיים, הבלבול הגדול מכולם- יש לפחות עשרה צבעים של בדים שמשכו את תשומת ליבי.
ומכאן ההתפשרויות מתחילות:
במקום לבן- ניקח את השמנת, במקום תחרה כסופה- ניקח את תחרת הקרם, על הכתר מוותרים, וההינומה- נראית כלבנה, אך היא בעצם לבן עתיק.
בפעם השנייה שאני מגיעה לתופרת, אני לובשת על עצמי סקיצה שמזכירה כמו שהלכו פעם ביוון. התחרה נעוצה בסיכות וההינומה בדיוק אצל כלה אחרת, אז שמת על עצמך משהו שדומה.
היום הגדול מגיע, ואני מול המראה, עם איפור, תסרוקת, בשמלת שמנת, עם תחרה בקרם, ללא כתר ועם הינומה בצבע לבן עתיק- ואני מרוגשת! בדיוק כמו פורים של גיל 4-5, רק בלי שמלה לבנה, בלי תחרה כסופה ובלי כתר וחישוק ענק מלמטה.

שמלות כלה